האם המוצץ ומציצת האצבע גורמים לשיניים עקומות של הילדים?

המוצץ, שעזר לתינוק להירגע כשהיה רך נולד, עלול להזיק לשיניו כשהוא גדל וכך גם מציצת האצבע. ד"ר יעל יעקבי מסבירה איך המוצץ ומציצת האצבע משפיעים על מבנה השיניים ואיך האורתודונטיה יכולה לעזור אם הילד לא הצליח להיגמל.

פעמים רבות נכנסים אליי הורים לקליניקה ואומרים שלילד שלהם יש "הרגל גרוע": הוא לוקח מוצץ. כאמא וכרופאה אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת. עד גיל מסוים התינוק, בייחוד כשהוא רך נולד, זקוק לפעולה של המציצה בשביל לינוק וגם על מנת להירגע. מתוך ההבנה הזו נולד המוצץ – כמכשיר להרגעת התינוק.
בהמשך, בגיל חודשיים לערך, התינוק מגלה את הידיים ומתחיל להכניס את האצבעות לפה כחלק מהחקירה הטבעית שלו את גופו בכלל ואת הידיים שלו בפרט. חלק מהתינוקות מגלים בשלב זה את האפשרות למצוץ את האצבע ולקבל את אותה תחושת רוגע שאפשר לקבל ממוצץ.

בגיל הינקות השימוש במוצץ אינו מזיק. להפך, הוא חשוב להרגעת התינוק ולא פחות מכך, עשוי להקל על הוריו. הבעיה מתחילה במידה והרגל זה נמשך בגיל מבוגר יותר (4 ואילך). כדי להבין את ההשפעות של המוצץ והאצבע, יש להבין איך עובדות פעולות המציצה והבליעה ומה השפעתן על מבנה השיניים והלסת.

בליעה אינפנטילית

הידעתם שאנחנו בולעים פעם בדקה בממוצע? הפעולה האינסטינקטיבית הזו נעשית באופן לא מודע, כשאנחנו בולעים רוק, שתיה ומזון. אנחנו בולעים גם כשאנו ישנים. בגלל התדירות הגבוהה של פעולת הבליעה, השפעתה גדולה על מיקום השיניים.

כאשר תינוק בולע הוא דוחף את הלשון קדימה והלשון נכנסת בין שתי השפתיים שלו (העליונה והתחתונה). התינוק מצמיד את הלשון לשפה העליונה כדי לבלוע וזו נקראת "בליעה אינפנטילית" (בליעה של תינוקות) והיא נחשבת בליעה תקינה בגיל הזה.

בסביבות גיל הגן, צורת הבליעה התקינה משתנה. הלשון, מגיל זה ואילך, אמורה להיצמד לחיך ולא להידחף קדימה בזמן הבליעה, כלומר המיקום האופטימלי של הלשון נמצא מאחורי השיניים הקדמיות העליונות. זוהי בליעה תקינה של מבוגרים. ברוב המקרים, צורת הבליעה משתנה באופן טבעי, ללא צורך בהדרכה או התערבות חיצונית.

הבליעה אצל ילדים שלא נגמלו ממוצץ או אצבע ומנשך קדמי פתוח

ילדים שלא נגמלו ממוצץ או ממציצת אצבע בגיל 4 ואילך, עשויים להמשיך ולבלוע בבליעה אינפנטילית, ולא לעבור לבליעה של מבוגרים. הלשון שממשיכה להידחף קדימה מפריעה לבקיעה של השיניים החותכות הקבועות, שבדרך כלל בוקעות בגיל 6-8.

הנוכחות של הלשון בין השיניים הקדמיות לא מאפשרת לשיניים החותכות (העליונות והתחתונות) להגיע למגע. כך נוצר "מנשך קדמי פתוח" המקשה על פעולות כמו נגיסה, חיתוך צלוטייפ עם השיניים וכדומה.
הפתח הקדמי שנוצר יכול לגרום גם לדחיפה של הלשון בזמן דיבור, המתבטא בהגייה לא נכונה של אותיות שורקות כמו צ', ז', ש', ס'.

לסיכום, שימוש מוגבר במוצץ והרגל של מציצת אצבע מעודדים את הלשון להיות בעמדה קדמית, ובכך תורמים ליצירת מנשך קדמי פתוח ולהמשך דחיקת לשון גם בדיבור, גם בבליעה וגם במנוחה.

כיצד מפסיקים את הרגלי המציצה?

קודם כל מאמצים מודעות. בצד הסבלנות הרבה שנדרשת מההורים, המודעות שלהם למצב ולהשלכותיו היא חשובה מאוד כי לא תמיד יודעים או מבינים את ההשלכות ובהתאם, לא ממהרים לגמול את הילד ממוצץ או ממציצת אצבע.

חשוב לדעת שלפי הספרות המקצועית הפסקה של מציצה עד גיל 4 אינה משפיעה על המשנן הקבוע של הילדים ולכן רוב המומחים מסכימים שזהו הגיל המומלץ להפסקת הרגלים אלו. בשל ההשלכות הרגשיות של הצורך במציצה, מומלץ לבצע את הגמילה בצורה מדורגת ובהתאם למבנה האישיות של הילד.
בשלב הראשון כדאי לצמצם בהדרגה את השימוש במוצץ ולהגביל אותו לשעות הלילה (או השינה) ובמידת האפשר להוציא את המוצץ מהפה אחרי שהילד נרדם.

בהמשך, אפשר לשוחח עם הילד ולהסביר לו שמציצת מוצץ הוא הרגל של ילדים קטנים ולבצע טקס של פרידה ממנו. ביישובים מסוימים יש "עץ מוצצים" אליו אפשר להגיע ולתלות עליו את המוצץ כחלק מתהליך הפרידה ממנו.

כאשר מדובר במציצת אצבע הפרידה קשה יותר כי האצבע נמצאת בסביבה כל הזמן וכאן כדאי לגייס את הילד ולהסביר לו שזהו הרגל שלא מתאים לילדים גדולים ולעודד אותו להחליט שהוא רוצה להפסיק. אפשר להשתמש באמצעי תזכורת להפסקת ההרגל כמו שימוש בלכה מרה או פלסטרים שמדביקים על האצבע.

יישור שיניים בשיתוף פעולה של אורתודונט עם קלינאית תקשורת

במידה והלשון ממשיכה להידחק לאחר הגמילה מהמוצץ או האצבע ועדיין יש לילד או לילדה מנשך פתוח ובעיה בהגייה של אותיות שורקות, כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת על מנת להקנות הרגלים חדשים למנח הלשון ותרגול של הבליעה והדיבור.

עדיף לטפל בנושא לפני בקיעת השיניים הקבועות הקדמיות (סביב גיל 6-7) כדי לא להפריע לתהליך הטבעי של בקיעת השיניים.
גם לאחר גיל זה, במידה וקיימת דחיקת לשון או ליקוי במנשך, ניתן לבצע טיפול משולב אצל אורתודונט וקלינאית תקשורת. מטרת הטיפול המשולב היא לתקן את המנשך (טיפול אורתודונטי) ולשנות את תנוחת הלשון בבליעה ובדיבור (טיפול אצל קלינאית תקשורת). הטיפול המשולב חשוב על מנת ליצור סגר תקין ולמנוע שינויים בסגר זה בגמר יישור השיניים על ידי הלשון.

*הכתבה מנוסחת, מטעמי נוחות בלבד, בלשון זכר אבל היא מתייחסת לרופאים ורופאות וכך גם למטופלים ומטופלות.